ישב אדם לסעוד נפשו: אכל דגים למנה ראשונה, המשיך במרק, עיקרו על בשר ותוספות, ואף סיים בקינוח. והנה, למרות שאכל ושבע מכל טוב, לא יברך אחרי סעודתו אלא ברכת "בורא נפשות". הייתכן?
ובאמת, יש המציעים שיכניס אדם עצמו בסעודה כזו לחיוב ברכת המזון, על ידי שייטול ידיו בתחילה. אך בכך יצא שכר ברכת המזון בהפסידו שתים: ראשית יפסיד את הברכות הראשונות על כל מאכל ומאכל, ושנית, נמצא שהתייחס לאכילת הפת בלבד, ולשאר המאכלים כטפלים לה, בעוד שלא באה כאן הפת אלא לצורך ברכתה בלבד.
ואמנם ישנה שיטה האומרת לברך ברכת המזון על כל מאכל המשביע, אך לא נפסקה שיטה זו להלכה. וזה לשון המשנה בברכות (ו, ח):
אכל תאנים וענבים ורמונים מברך אחריהן שלש ברכות, דברי רבן גמליאל.
וחכמים אומרים: ברכה אחת מעין שלש.
ר' עקיבא אומר: אפילו אכל שלק והוא מזונו מברך אחריו ג' ברכות.
כלומר, ר' עקיבא פסק כהצעתנו בתחילה, שכל האוכל ושבע יברך ברכת המזון (היא "ג' ברכות"). אך מה טעמו של רבן גמילאל, האומר לברך ברכת המזון על אכילה משבעת המינים בלבד, ומה טעמם של חכמים, האומרים לברך על מיני דגן בלבד?1
להבנת טעמם נעיין בגמרא על משנה זו (מד ע"א):
מאי טעמא דרבן גמליאל? – דכתיב 'ארץ חטה ושעורה' וגו', וכתיב 'ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם' וגו', וכתיב 'ואכלת ושבעת וברכת את ה' א-להיך'.
ורבנן? – ארץ הפסיק הענין.
הגמרא מפנה אותנו לפסוקים בפרשת עקב (דברים ח') העוסקים בטוב הארץ, ונעיין בהם:
(ז) כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.
(ח) אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.
(ט) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.
(י) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ.
פשט הפסוקים עוסק בשבחה של הארץ, ופסוק י מציין שהארץ טובה עד כדי כך שכל האוכל ממנה – מברך עליה. וכדברי הרמב"ן שם: "וכאשר תאכל ותשבע בארץ הטובה תברך עליה את השם. ורבותינו קבלו שזו מצות עשה, וטעמו ותברך את ה' א-להיך". אלא שרבן גמליאל הבין שפסוקים ח-ט הם יחידה אחת, ופסוק י מדבר על האוכל מטוב הארץ, בעוד שחכמים ראו את הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" כהמשך הפסוק הקודם, "ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם", ולכן הברכה היא על הלחם בלבד, ולא על כל שבעת המינים.
עוד ניתן להוסיף על טעם הגמרא לשיטת חכמים, ולומר שחכמים דורשים, מלבד אכילה משבעת המינים, אף שביעה, וזו אינה אלא בלחם; בעוד שלרבן גמליאל סגי באכילת שבעה מינים בלבד.2
העולה מדברינו, שלר' עקיבא ברכת המזון היא על כל מזון שאכל, ולשאר התנאים ברכת המזון אינה הודאה על עצם המזון, אלא ברכה לה' על טוב הארץ.3 אלא שלרבן גמליאל יברך הנהנה מכל אחד מהמינים שהתברכה בהם ארץ ישראל, ואילו לחכמים רק האוכל ממנה לחם, המשביעו. והלכה כחכמים.
נשוב לסועד ליבו בו פתחנו: אמנם הוא אכל ושבע, אך לא נהנה מן הדברים שנשתבחה בהם הארץ, ולכן לא בא בגדר ציווי התורה "ואכלת ושבעת וברכת את ה' א-להיך על הארץ הטובה".
ואם בכל זאת רוצה הסועד להזכיר את הארץ הנותנת מזון, את הברית והתורה, ועוד שבחים הנזכרים בברכת המזון, יכול לנהוג כעצת ר' אברהם בן הרמב"ם בסימן פד, המובאת לסיום דברינו:
... במה שהזכרתם בענין הדראה והדוחן ושהם מאכל רוב בני ארצכם, ואין אוכלים חטה אלא מעוטם ושנתפשט המנהג אצלם, כמו שאמרתם, משום כך שאתם מברכים עליהם בסוף ברכה (כלו' ברכת המזון).
וזה תמוה, לא כרבן גמליאל ולא כחכמים ... וברור מן התלמוד שההלכה בפת דוחן בתחילה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות ... ומה שהזכיר הטוען שברכת הזן משה ע"ה תקנה בשעה שירד המן, שהיה לחם שלהם אז, הרי יפה טען ומורה זה על זכות מח ובינה מעולה. אלא שיש לומר בזה שתי תשובות. הראשונה שאז כל ישראל היו נאספים במקום אחד והמן היה לחם שלהם, ובני תימן אינם כל ישראל ולא רובם, ואין למדים אלא ממאכל רוב ישראל. והתשובה השניה והיא המדויקה, שאין אנו מברכים ברכת המזון מפני שלפי הקבלה משה ע"ה תקן הזן בשעה שירד המן, אלא מפני שאנו מקיימים המצוה המפורשת בפסוק 'ואכלת ושבעת וברכת את ה' א-להיך על הארץ הטובה אשר נתן לך'. והרמז בפסוק זה אינו אלא לתבואת ארץ ישראל ...
אבל אומר אני שלא צריך שתיכרת ברכת המזון מפי רוב בני ארצכם, פן תשכח, אלא צריך שיאמרו אותה כלשונה אחרי הדראה והדוחן כמנהגכם, ולא יזכירו שם בברכה, שלא תהיה ברכה לבטלה, אלא יכנה ויאמר ברוך אתה השם הזן אותנו וכו', או ברוך הזן אותנו וגו', ויחתם ברוך הזן את הכל. נודה וכו' ברוך הוא על הארץ ועל המזון. רחם וכו' ברוך כונה ירושלם. ברוך הטוב והמטיב וגו'. ויברך בורא נפשות רבות כתקנה בשם ומלכות. ובעשייה הזאת לא יבואו לידי ברכה לבטלה, ויש בה זכר לברכת המזון שלא תשכח מרוב בני ארצכם.
הערות שוליים:
אמנם לא פירשו כאן חכמים על מה מברכים ג' ברכות, אך נראה פשוט שהנושא של המשנה הוא באוכל פירות מז' מינים, בניגוד לאוכל פת שעליו לכולי עלמא מברך ג' ברכות. וכן הניסוח בתוספתא ברכות ד טו: "ר' יהודה אומר משמו: כל שהוא ממין שבעה ולא ממין דגן, או דגן ולא עשאו פת, רבן גמליאל אומר מברך אחריו שלש ברכות, וחכמים אומרים ברכה אחת". ופירוש זה אף פשוט בתלמודים, ראו למשל ירושלמי ברכות ו, א: "תני: כל שאומר אחריו שלשה ברכות אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ, וכל שאין אחריו שלש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ". ובבלי להלן. ↩︎
ולפי זה אתי שפיר קושיית הראשונים על אתר בעניין מקור לברכת מעין שלוש לחכמים. עיינו ברשב"א ד"ה "ורבנן", ובפני יהושע. ↩︎
ובאמת היה עולה על דעתנו לברכה דווקא בארץ, אך נפסק להלכה שמברך על טוב הארץ גם כשנהנה בחוץ לארץ ממזון מסוג שנשתבחה בו הארץ. ומסיים הרמב"ן שהובא לעיל: "וטעם על הארץ הטובה – כמו ועל הארץ הטובה, יצוה שתברכהו בכל עת שתשבע על השובע ועל הארץ שנתן לך, שינחילנה לך לעולמים ותשבע מטובה. והנה חיוב המצוה הזאת בכל מקום". ↩︎
