אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי. (תהלים כז, ד–ה)
פסוקים אלו שגורים על לשוננו מתוך אמירת הפרק "לדוד ה' אורי וישעי" בתפילה פעמיים ביום מאז ראש חודש אלול. בתחושתי יש לפסוק הזה משמעות מיוחדת בימים האלו ובתקופה הזאת. ראשית, בימים אלו ממש כאשר בתוקף הנסיבות הוא הוכרחנו לגלות מ"בית ה'", מבתי הכנסת, מבתי המדרש, מן הישיבה שלנו, בשל המגיפה המאיימת על העולם כולו – תפילה זו מבטאת באופן הפשוט ביותר את הכמיהה של כולנו לשוב לשבת בבית ה'. לשוב אל בתי הכנסת שלנו, ועבורנו משפחת הישיבה, לשוב הביתה לישיבה במעלה גלבוע, שהיא לנו בית כנסת, בית מדרש, ויותר מכל, פשוט בית.
בנוסף לכך, דומני שהימים הנוראים עברו עלינו, יהודים שומרי תורה ומצוות בכל העולם, באופן שונה ומוזר. נראה כי רבים מאיתנו שואלים: מה יכולה להיות המשמעות הרוחנית הדתית של עניין זה? בזמנים הללו שאין נביא בישראל, אין מי שיכול לומר לנו בבהירות ובוודאות מה רוצה ריבונו של עולם שנלמד מכך (כפי שאומר ישי ריבו בשירו היפה כתר מלוכה: "ומה אתה רוצה שנלמד מזה?"). ובכל זאת דומה שכיהודים מאמינים וכאנשים חושבים איננו פטורים מהידרש לשאלה זו, גם אם לא תהיה בידינו תשובה מוחלטת שתתיישב על ליבנו... האם היציאה החוצה מבתי הכנסת הנוחים והנעימים שלנו באה לקרוא לנו לצאת מאזור הנוחות שלנו ולהשקיע יתר מאמץ בעבודת ה' שלנו, בניסיון האישי שלנו לפגוש את ה' בחיינו? או האם היא קוראת לנו להפיץ החוצה את האור שנמצא בנו פנימה, בבתי הכנסת ובבתי המדרש שלנו? או שאולי ושמא היא חלק מהשיעור הגדול בענווה שהעולם כולו לומד דרך המגפה הלא צפויה הזו?
כך או אחרת, עומדים אנו לפני חג סוכות אשר גם הוא יהיה שונה מבעבר. חז"ל לימדונו שיש בסוכות ממד של חג שמחה ציבורי, כללי ואולי אף המוני, כפי שדרשו את הפסוק "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת" (סוכה כז ע"ב). השנה, לעומת זאת, הסוכות שלנו יהיו צנועות, משפחתיות ומצומצמות יותר, וזה מוביל אותנו אולי לאחת המשמעויות הראשוניות של החג. אחת הנקודות המשותפות לסוכות ולפסח היא, שאת שני החגים האלו אנחנו חוגגים עם המינימום האלמנטרי הנדרש לחיי האדם מן היישוב. המצה היא הלחם הפשוט והמינמלי ביותר, והסוכה היא מבנה המגורים הצנוע והבסיסי ביותר לחיי אדם. נראה, כאילו רוצה התורה בימי מועד אלו, המזכירים את יציאת מצרים, להביא אותנו לתובנה שהשמחה, הביטחון והאושר שלנו, אינם מגיעים מהאוכל המשובח שאנו נהנים ממנו, ואף לא מהבית היפה והנוח שאנחנו דרים בו. יש משהו אחר הבא מעבר לנו שהוא המקור האמיתי של הביטחון והשמחה בחיינו.
"כי יצפנני בסוכה ביום רעה". דווקא הסוכה החלשה לכאורה, היא הדימוי שדוד המלך משתמש בו על מנת לבטא את תחושת הביטחון בה', וכך גם בתפילתנו "ופרוס עלינו סוכת שלומך". דווקא הסוכה הרעועה שמבין חרכי הסכך שלה נראים הכוכבים, מסמלת את ענני הכבוד העוטפים את עם ישראל בדרכו הארוכה. ואולי השנה במיוחד, כשהרבה מהדברים ה"בטוחים" בחיינו התערערו בחודשים האחרונים, תהא לסוכה הקטנה והמשפחתית שלנו משמעות נוספת שתעמיק בנו את האמונה והתפילה ש "בך ה' חסיתי, אל אבושה לעולם" (תהלים עא, א).
