חלומות כחלונות
האסוציאציה הראשונה לשמו של יוסף היא חלומות, שכן הם מלווים את עלילת חייו. כבר כנער, הוא חלם על שלטון ומנהיגות והסתבך בשל כך. מאוחר יותר פתר את חלומות שרי פרעה ואף את חלומו של פרעה עצמו, ובעקבות זאת התמנה למשנה לפרעה.החלומות הם שגרמו לאחיו לשנוא אותו ואף לקנא בו. אחיו זעמו על חלומות ההנהגה של בן הזקונים. כשבא לבקרם, אף כינו אותו בלעג "בַּעַל הַחֲלֹמוֹת", וביקשו להורגו על מנת למנוע את התממשותם: "וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו" (בראשית ל"ז, כג).1
הסיפור המפותל הזה הוא הזדמנות לברר מהו חלום.
אמר רבי זירא: כל הלן שבעת ימים בלא חלום, נקרא רע (ברכות יד ע"א).
האמירה החריפה הזו מעוררת תהייה: מדוע החלום חשוב כל כך עד שאדם שאינו חולם מידי כמה ימים זוכה לתואר הקשה, "רע"?
הסבר אחד רואה בחלום התגלות, סוג של תקשורת עם האל, ולפי זה מי שלא זוכה לדרישת שלום שמימית מידי פעם, סימן שהוא מנודה בשמים, ולפיכך ראוי לתואר "רע".
הסבר אחר ששמעתי מהרב רפי פוירשטיין, נשען על ההבנה המקובלת שבחלום האדם משתחרר מכבלי הנימוס והחוק, ונותן דרור לאישיותו ולפחדיו כמו גם לתשוקותיו. אם כך, מי שלא חולם מידי כמה ימים, הרי שהוא רשע כלפי עצמו, שכן הוא כולא את התת-מודע ואינו נותן לעצמו מרחב נשימה.
ואולי ביחס לחלומות יוסף, שתי הגישות נכונות יחד. החלומות הם מסר א-לוהי בדבר ייעודו של יוסף להנהיג את בית אביו, והישנותם אף מעידה על כך (מ"א, לב). עם זאת, הם גם גילוי התת-מודע של יוסף הכולל כמיהה לשלטון. ייתכן גם שיש להבחין בין התוכן לצורה: המסר היה מאת האל, ואילו האופן בו צייר החולם את הפרטים (אלומות וכוכבי השמים) הוא פרי דמיונו שלו. באופן דומה, המסר ששר האופים ימות הוא מאת ה', אך התיאור של עוף האוכל את הלחם, נובע מתוך עולמו שלו כשר האופים. אין זה פלא ששר המשקים חלם שיחזור לתפקידו בתמונה של סחיטת ענבים לכוסו של פרעה.
הנער יוסף וחלומות השררה
חלומות יוסף מבטאים את הבחירה הא-לוהית בו כמנהיג, בכך שאחיו (הגדולים ממנו!) משתחווים לו. החלומות היו כל כך פשוטים וברורים, עד שהאחים מיד הבינו את משמעותם. אם כך, יש לשאול: מדוע חלם יוסף שני חלומות המבטאים רעיון דומה? האם יש הבדל ביניהם? רבו התשובות לשאלות אלו, ואנו נציע כי שני החלומות הם שתי וריאציות המתארות אירוע אחד, אך הפער ביניהם הוא בעוצמתה של השררה ובהיקפה של הכניעה. בחלום הראשון, מנהיגותו של יוסף מוגבלת בהיקפה, והוא ראשון בין שווים. בחלום השני, הוא מנהיג מוּרם מעם, ושונה באופן מהותי מאחיו-נתיניו. לפיכך, ההבדלים שבין החלומות: בחלום הראשון, התמונה מעודנת – רק האחים מופיעים בו והאלומות שלהם הן שמשתחוות לאלומתו. יוסף עובד לצדם בשדה, עד שאלומתו ניצבה, כביטוי לכך שהוא מנהיג החבורה. לעומת זאת, בחלום השני – המשפחה כולה, ובכלל זה יעקב האב,2 משתחווים ליוסף! תיאור של אב הכורע לפני בנו אינו מצוי במקרא, ונראה שהכרזה כזו מפי בן, בהיותו צעיר לימים, גובלת בחוצפה. יתרה מכך, בחלום השני יוסף הוא בעל מהות נפרדת, שהרי אינו אחד הכוכבים. יוסף נעלה מגרמי השמים עד שניתן לומר שהוא רואה עצמו כא-לוהים. כידוע, בימי קדם השמש הייתה הכוכב הגדול והמשמעותי ביותר, והיו מי שעבדו אותה, ולכן במקרא יש ניסיון מתמשך להדגיש את כפיפותה של השמש לה'. תמונת השמש המשתחווה ליוסף מציבה אותו במלכות השמים ממעל.אם כך, החלום שיוסף יהיה מנהיג של האחים הוא אות א-לוהי המקדים את התרחשות האירועים, אך פרטי החלום הם מעולמו הפנימי של יוסף. בן הזקונים חולם על מנהיגותו בתחילה בדימוי מעודן באופן יחסי (ראשון בין שווים), אך כשהאחים אינם מקבלים זאת, הוא חולם על השררה בתמונה בוטה יותר (מנהיג הנעלה מנתיניו).
מחולם לפותר חלומות
כעת עלינו לשאול: מדוע לא התגשמו החלומות במהרה? הרי יוסף עצמו הצהיר במקום אחר כי כפל חלומות פירושו התגשמות מיידית של החלומות (מ"א, לב)? שאלה אחרת מעניינת לא פחות, היא מדוע הפך יוסף מנער חולם לפותר חלומות, וממי שזכה לחלומות שררה הפך למשרת?נראה כי חלומות יוסף חסרו שני מרכיבים שעיכבו את התהליך: ראשית, החלומות התמקדו במחוות הכניעה כלפי השליט והתלות של האחים בו, ואין בו כל אזכור ביחס למחויבותו כלפי נתיניו. נראה, כי יוסף הנער התרגש מן הכבוד שירעיפו עליו אחיו הגדולים עד שלא ראה בחלומו אלא כבוד וגדוּלה שיוענקו לו. שנית, יוסף רואה עצמו כנעלה מן השמש וייתכן שנתפס בעיני עצמו כאל. המשותף לשני מרכיבים אלה הוא התמקדות רבה מאוד בעצמי.
לדעתי, יוסף חלם על כך שהוא מנהיג את המשפחה, אולם אחיו לא התרשמו מדבריו ולא נענו לו, ולכן חלם בשנית על מנהיגותו, והפעם באופן בוטה יותר. הוא מספר להם את החלומות ההולכים ומחריפים, למרות שהמעשה מביא לשנאה, משום שהוא מבקש לכפות עליהם את ההכרה בעליונותו בכל מחיר. אין הוא קשוב לעמדתם ושיתופם בחלומות לא הביא לתוצאה שקיווה לה, ואף להפך. בעקבות החלום הראשון, שנאו האחים את יוסף על היומרה שבדבריו, ואילו בעקבות החלום השני קינאו בו, ומכאן שהחלו לחשוש שאכן מדובר באות א-לוהי.
כל זה מלמדנו כי יוסף יוּעד לשלטון על ידי ה', אך בתחילת דרכו לא היה בָּשֵׁל להנהגה, שכן לא היה מסוגל לפתח יחסים הוגנים עם אחיו-נתיניו. לפיכך יצא יוסף – בעל כורחו ותוך שנעשה כלפיו עוול חמור במכירתו – למצרים, על מנת שילמד מהי הנהגה ראויה ומה תפקידו במשפחת יעקב.
עם ירידתו למצרים, התרחשו שני שינויים: הראשון, יוסף הפך בן רגע מבן זקונים חביב הלבוש בגדי מלכות, למשרת. סגולתו באה לידי ביטוי כשהפך, בכל מקום אליו הגיע, למשנה ואף שימש כמנהל בפועל, אך תמיד עשה זאת בשירותו של אדם אחר שעמד בראש הפירמידה (פוטיפר, שר בית הסוהר ולבסוף פרעה).
ההבדל השני הוא שינוי תפקיד מחולם לפותר החלומות. למפענח צפונות יש תפקיד חשוב, אך הוא תמיד עומד לשירותו של החולם שזכה למסר א-לוהי ומתקשה להבינו. המעבר לעמדת הפרשן מחייב פיתוח של יכולת הקשבה. השינוי בהתנהגותו של יוסף ניכר כבר בהתייחסותו לפניהם הזועפות של שרי פרעה (מ', ו), וזאת בניגוד ליחסו המנוכר והאדיש לתגובות אחיו השומעים את חלומותיו.
תוך כדי פתרון החלומות, אנו מגלים שיוסף הופך יותר ויותר מודע למקומו של האל. יוסף מאיץ בשרים לספר לו את חלומותיהם ומזכיר שם שמים: "הֲלוֹא לֵא-לֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי" (מ', ח). כזכור, בחלומו הראשון יוסף לא הזכיר כלל את הקב"ה, ובחלומו השני אף עלתה רמיזה כי קרוב הוא אל הא-לוהות, אולם כעת הוא מזכיר את א-לוהים בהקשר של פתרון החלומות.3 עם זאת, ההצהרה היא יחידאית ואינה חוזרת עוד בגוף הדברים. יתרה מכך, היא מנוסחת באופן דו-משמעי ויש לתהות מה היחס בין החלק הראשון לחלק השני של המשפט. יוסף מדבר על א-לוהים, אך רואה עצמו שותפו עלי אדמות. נראה, כי יש כאן ניצני שינוי אך לא כזה המצדיק גאולה מיידית, ואכן יוסף נותר בבור עוד שנתיים ימים (מ"א, א).
השינוי המשמעותי יותר התרחש כאשר פתר יוסף את חלומות פרעה. ראשית הוא פותח בהצהרה: "בִּלְעָדָי, אֱ-לֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (מ"א, טז). יוסף מבהיר כי הוא עצמו חסר כל חשיבות בתהליך, וה' הוא שיענה את שלום פרעה. יש שראו בהכרזה זו הסתייגות מן התפיסה המצרית המעמידה במוקד את יכולתו המאגית של הפרשן, ומציבה כנגדה תפיסה נבואית לפיה האל נותן באמצעות הפותר מענה בדבר מצבו של החולם. בהמשך דבריו לפני פרעה מזכיר יוסף שם שמים, ארבע פעמים, ומציב אותו במוקד (פסוקים כה, כח, לב).
כעת, כאשר חש יוסף את ההשגחה העליונה בקורות חייו והפנים שאין הוא אלא שליח האל שנועד לסייע לאחרים לפתור את חלומותיהם, הוא בשל להיות בעל שררה, ולפיכך עלה מיד לגדוּלה, נתמנה למשנה פרעה ושימש בפועל כמלך מצרים.
צפנת פענח – סוף דבר
החלומות חושפים שינוי עמוק בחייו של יוסף. זהו סיפור של התבגרות אנושית ורוחנית: בתחילה חלם יוסף בן השבע-עשרה 'חלומות נעורים' שאין בהם אלא השתחווּת וכבוד לשליט הנכבד, א-לוהים נעדר מהם ונראה שיוסף ראה עצמו קרוב אל הא-לוהות. הוא אמנם יועד על ידי ה' להנהגה, אך לא היה בָּשֵׁל לכך בשלב זה. בגלל חוסר בשלותו, הוכרח יוסף להימכר לעבד במצרים, וכך למד להאזין ולסייע לאחרים בפתרון חלומותיהם. בתהליך מדורג למד יותר ויותר את מקומו של האל בחייו ואת ייעודו לשרת אחרים. נראה כי הצבת הא-לוהים בתמונת חייו וההבנה כי מנהיגותו כוללת בעיקר מחויבות כלפי הזולת, היא שהעלתה את יוסף במעלות ההצלחה.[המאמר פורסם ב'עמודים' 781, כסלו-טבת תשע"ז, עמ' 46–49. זו מהדורה מקוצרת של המאמר "יוסף – מחולם לפותר חלומות", מגדים נו (תשע"ו), עמ' 29–44]
הערות שוליים:
כל המקורות להלן הם מספר בראשית. ↩︎
לכוכבים נוספו גם השמש והירח, המסמלים את האב והאם. כך הבין יעקב: "הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה" (ל"ז, י), וכך הבין יוסף, שהרי את החלום הראשון סיפר רק לאחיו (שם, ה-ו). ↩︎
לראשונה, הזכיר יוסף את הא-לוהים כשהתנגד להטרדה המינית של אשת פוטיפר (ל"ט, ט) וזאת בהקשר מוסרי-דתי. מאמרנו מתמקד בחלומות יוסף ובמוּדעות ההולכת וגוברת להשגחה, אולם אין ספק כי יש זיקה בין שני התהליכים. העמדה המוסרית-דתית אשר מניעה את יוסף לפעול בהגינות כלפי אדונו תוך שהוא מוכן לשלם מחיר כבד, עוררה את יוסף לחוש את האל גם במישור השגחתי. ↩︎
