המדרש באיכה רבה (פרשה א סימן כג) עורך השוואה מאלפת בין הפרק הראשון של איכה (שחובר, על פי חז"ל, בידי ירמיהו) לבין נבואות ישעיה. מטרת ההשוואה, כפי שמעידה הכותרת החריפה שהמדרש עצמו נותן, היא להראות "שכל נבואות קשות שנתנבא ירמיה על ישראל הקדים ישעיה ורפאן". למעשה, עבור כל פסוק בפרק א' של איכה (שכידוע מסודר על פי הא"ב) מוצא הדרשן את היפוכו בנבואות הנחמה של ישעיה:
ירמיה אמר: איכה ישבה בדד
ישעיה אמר: ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וגו' (מ"ט, כא).
ירמיה אמר: בכה תבכה בלילה
ישעיה אמר: בכו לא תבכה חנון יחנך וגו' (ל', יט).
ירמיה אמר: גלתה יהודה מעוני
ישעיה אמר: ונפוצות יהודה יקבץ וגו' (י"א, יב).
ירמיה אמר: דרכי ציון אבילות
ישעיה אמר: קול קורא במדבר פנו דרך ה' (מ', ג).
ירמיה אמר: היו צריה לראש
ישעיה אמר: והלכו אליך שחוח בני מעניך (ס', יד).
ירמיה אמר: ויצא מן בת ציון וגו'
ישעיה אמר: ובא לציון גואל (נ"ט, כ).
ירמיה אמר: זכרה ירושלם
ישעיה אמר: כי חנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב (ס"ה, יז).
ירמיה אמר: חטא חטאה ירושלם
ישעיה אמר: מחיתי כעב פשעיך (מ"ד, כב).
ירמיה אמר: טומאתה בשוליה
ישעיה אמר: אם רחץ ה' את צואת בנות ציון (ד', ד).
ירמיה אמר: ידו פרש צר
ישעיה אמר: יוסיף ה' שנית ידו (י"א, יא).
ירמיה אמר: כל עמה נאנחים וגו'
ישעיה אמר: לא ירעבו ולא יצמאו (מ"ט, י).
ירמיה אמר: לא אליכם כל עוברי דרך
ישעיה אמר: עד יערה עלינו רוח ממרום (ל"ב, טו).
ירמיה אמר: ממרום שלח אש בעצמותי
ישעיה אמר: מרום וקדוש אשכון ואת דכא וגו' (נ"ז, טו).
ירמיה אמר: נשקד עול פשעי
ישעיה אמר: התפתחי מוסרי צוארך (נ"ב, ב).
ירמיה אמר: סלה כל אבירי
ישעיה אמר: סלו סלו המסלה סקלו מאבן (ס"ב, י).
ירמיה אמר: על אלה אני בוכיה
ישעיה אמר: כי עין בעין יראו וגו' (נ"ב, ח).
ירמיה אמר: פרשה ציון בידיה
ישעיה אמר: אנכי אנכי הוא מנחמכם (נ"א, יב).
ירמיה אמר: צדיק הוא ה'
ישעיה אמר: ועמך כלם צדיקים (ס', כא).
ירמיה אמר: קראתי למאהבי
ישעיה אמר: וקראת ישועה חומותיך (ס', יח).
ירמיה אמר: ראה ה' כי צר לי
ישעיה אמר: וראיתם ושש לבכם (ס"ו, יד).
ירמיה אמר: שמעו כי נאנחה אני
ישעיה אמר: נחמו נחמו עמי (מ', א).
ירמיה אמר: תבא כל רעתם לפניך
ישעיה אמר: והביאותים אל הר קדשי (נ"ו, ז).
לא אעבור כרוכל על כל ההשוואות אך אדגיש שתי נקודות על הטכניקה ושלוש נקודות על משמעות המדרש.
הערות טכניות
(א) הדרשן מחפש תמיד את היפוך הפסוק באיכה. לעיתים ההיפוך הוא לשוני, למשל לפסוק ב באיכה, "בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחיה", יש היפוך לשוני בדברי ישעיהו: "בכה לא תבכה". כך גם בפסוק טו "סילה כל אבירי", לעומת "סולו סולו המסילה סקלו מאבן...". לעומת זאת ברוב המקרים ההיפוך הוא תוכני ולא מילולי, למשל "גלתה יהודה..." לעומת "ונפוצות יהודה יקבץ"; "נשקד עול פשעי" לעומת "התפתחי מוסרי צוארך".
(ב) כדרכם של מדרשים, המדרש שלפנינו מניח שאנו זוכרים את המקרא בעל פה, ועל כן מצטט רק את תחילת הפסוק, בעוד שלעיתים העניין מופיע דווקא בסופו. למשל, פסוק כ "כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש" הוא אכן היפוך תוכני לפסוק "לא ירעבו ולא יצמאו". אז בלמדכם את המדרש אנא פתחו את המקורות כדי לעמוד על כוונתו המדויקת.
משמעות המדרש
(א) המשפט האחרון של המדרש מפתיע מאוד – הפסוק החותם של פרק א' באיכה, "תבא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל פשעי כי רבות אנחותי ולבי דוי", הוא פסוק המבקש שהקב"ה יעניש את הגויים כפי שהוא העניש את ישראל. פסוק זה אינו נופל בקבוצת הפסוקים שהם "נבואות קשות שנתנבא ירמיה". ועל כן אין מקום למצוא לו היפוך. על אף זאת מביא הדרשן את הפסוק "והביאותים אל הר קדשי" המדבר על קבלת קרבנות הנכרים בבית המקדש. הדרשן רואה בהרמוניה העתידית בין ישראל והנכרים את ההיפוך של בקשת הנקמה. לנקמה יש מקום בעולם כפי שלעונש יש מקום בעולם, אך אין היא דבר אידיאלי. עלינו לשאוף לזמן של נחמה בו הקב"ה יבטל את העונש מעלינו ואנו נחדל מלשאוף לנקמה בגויים.
(ב) הדרשן כתב את דבריו כנבואת נחמה לקינות הקשות. היושב בתשעה באב וקורא את איכה שוקע לתוך מרה שחורה הסובב את החטא ואת העונש ואין הוא רואה דרך מילוט מגלגל חוזר ונשנה זה. קם הדרשן ומעיד על התרופה שקדמה למכה. הוא מעודד את האֲבל ואומר שכפי שנבואת החורבן התגשמה, ואנו מתאבלים על תוצאותיה – כך עומדת מולה נבואת הנחמה במלוא הדרה ומצביעה אל האופק אליו אנו מתקרבים; גם נבואת הנחמה עוד תתקיים בנו בעזרת ה'.
(ג) נחמה זו נדרשה בתקופות החורבן והגלות במשך מאות ואלפי שנים. אך הקורא בן ימינו נמצא במקום אחר לחלוטין. אם נקרא את שני צדי ההשוואה, אני בטוח שכמוני תמצאו את מקומנו, על פי רוב, בצד הנחמה ולא בצד הקינה. אין לנו לא רעב ולא צמא, בני ירושלים חזרו וממלאים את רחובות האלמנה הבודדה, מוסרי השיעבוד הוסרו מצווארנו. וכך אנו חווים ברכות עד כמעט בלי די באופן אוביקטיבי, ובוודאי לעומת הצרות המתוארות על תקופת החורבן.
כמובן שהכוס עדיין לא התמלאה, ויש לנו עוד על מה להתפלל ולבקש. אויבנו עדיין עומדים עלינו, הר ציון עדיין שמם מתפילתנו והחלום הגדול של ההרמוניה הדתית עדיין רחוק מאיתנו. אך החלק הריק של הכוס אינו יכול להעיב על החלק המלא שלה. חשוב בתשעה באב לקונן על מה שחסר לנו, אך אל נשכח את הטובה הגדולה שגמל עמנו הקב"ה ונזכור גם את מה שיש לנו.
