HE EN

תגובה למאמר של רונית עיר-שי / אלישבע קרונמן

י"ג טבת התשע"ז |11.01.2017 | אורחים

המאמר הינו מאמר מצוין המתמצת את הנושא ובכך הוא מהווה בסיס להבנת הרתיעה שיש מהשקפת העולם הפמיניסטית ומלימודי המגדר (שהם תולדה של השקפת העולם הפמיניסטית).

ראשית, כאדם מאמין עלי לומר, שאני מאמינה שלכל תנועה רוחנית בעולם יש מסר שהעולם זקוק לו. דומני, שאין עוררין על כך למשל, שהתפתחות התודעה הסוציאליסטית היתה לאבן דרך חשובה בהתפתחות הרוחנית של העולם, מצד שני, אי אפשר להתעלם מכך שהיו לכך גם תוצאות עגומות בדמותם של משטרים קומוניסטים שדיכאו את רוח האדם במקום לרוממו. כך אני רואה את הפמיניזם כתנועה בעלת תרומה חיובית מסוימת אך ום הקריירות שלהם. כאו את רוח האדם במקום לרוממו. ר שהם במידה רבה תולדבעוד רונית האדירה את פירותיה הטובים ( לדעתה) של הפמיניזם ולימודי המיגדר, אני אתמקד בפירות הבאושים:

א) ילדים הגדלים בבתים בהם שני ההורים עסוקים בפרנסה אך גם בקידום הקריירות שלהם. את התוצאות לכך ניתן למצוא בחופי הכינרת בחופשים...

ב) הנשים המגשימות את עצמן עושות זאת על גבן של נשים מוחלשות, המגדלות את הילדים של הנשים הפמיניסטיות המגשימות את עצמן...

ג) ילדים הגדלים ללא דמות אב. אמהות רווקות הן תופעה שהועצמה על ידי השקפת העולם הפמיניסטית. קשה עדיין לאמוד את מלוא ההשפעה שתהא לכך על הדור הבא. ההתיחסות לגברים כאל פרי הרבעה ולא הרבה יותר מכך היא תופעה מכוערת הפוגעת בכבוד האדם.

ד) נשים צעירות הקורסות תחת העומס של גידול ילדים, עבודה ולימודים אקדמיים בכדי להגשים את עצמן בכל התחומים. היום אשה המגדלת את ילדיה בביתה ותו לא הינה כביכול נחותה יותר .

המסקנה העולה היא שהשקפת העולם הפמיניסטית והיא באה לביטוי היום בתכנים האקדמיים שלה, אינה רואה יעוד ותכלית בהבאת ילדים לעולם ובקיום משפחות מסורתיות. כתוב במאמר "נכון, הפמיניזם הביא את הנשים לחשוב מחדש על מבנה המשפחה". זוהי תנועה שמסתייגת מהמשפחה המסורתית כי היא איננה רואה יעוד בהקמת משפחה. התפתחותה של התנועה בחו"ל בתרבות בה לנשים הפריון אינו חשוב – איננה מקרה אלא שתי תופעות ההולכות שלובות יד ביד... אני חושבת שדי ברור מדוע יש רתיעה מפמיניזם. היא העלתה את החברה המערבית על מסלול של חידלון. שקיעתה של התרבות האירופית כבר החלה ואת השקיעה הזו , וכאשר,אולי בעתיד ינתחו באוניברסיטה כלשהי את שקיעתה של התרבות המערבית בת זמנינו – אין לי ספק שלתנועה הפמיניסטית ותולדותיה כגון "המשפחה החדשה" , "תיאוריה קווירית" וכדומה, ינתן תפקיד נכבד בכך.

מקור העוצמה של העם היהודי הוא המשפחה היהודית. והרס המשפחה הוא חורבן האומה. בעוד היהדות מדברת על כבוד בין בני זוג – הפמיניזם מדבר על מאבקי כוח. לנו כיהודים דתיים , אסור לעצום עין ולהיתמם כיום, לא מדובר בתנועת שחרור ולימודי המגדר אינם מצע לצדק עולמי מדובר ברוח השואפת לקעקע את הסדר החברתי ואינה שואפת לחברה טובה יותר כי אם לעולם שבו האגואיזם מהוה נר לרגליו.

(אני כותבת זו כאם לחמישה ילדים, בעלת תואר ראשון, ולומדת כעת – לאחר שילדי בגרו – לתואר שני. במשך כל השנים אני עובדת ומפרנסת את המשפחה יחד עם בעלי. אגב, הוא בעלי ולא צריך לקרוא לו "אישי" או "בן זוגי" כדי לחיות יחד באחווה וברעות...)

***

מאמר זה הוא תגובה למאמרה של ד"ר רונית עיר-שי, "הלכה, פמיניזם וצדק". לקריאת מאמרה של ד"ר עיר-שי לחצו כאן.

[וזאת ליהודה 2 – למאמרים נוספים מהגיליון לחצו כאן]


תגיות:
וזאת ליהודה פמיניזם